דרך הבחירה הטבעית

בשיחת ההיכרות הקצרה שקיימנו בטלפון התגלתה רוֹנָה (שם בדוי) כאשת שיחה מרתקת. היא השתמשה במשפטים מהוקצעים לתוכם מדדה מילים ספרותיות. רונה סיפרה על עצמה: היא בת 32, עורכת דין מצליחה, עצמאית וחרוצה, בת למשפחה מבוססת וקפדנית, אוהבת ספרות וקולנוע ו...מעוניינת להתאמן אצלי כדי למצוא בן-זוג לחיים. למחרת פתחתי את דלתי בפני בחורה מהממת: לא יכולתי להתעלם מהיופי הכובש שלה אותו חיזקה בעמידה זקופה, בחיוך לבבי ואיפור עדין ו"שווה" הממשיך את תווי פניה המיוחדים, וגם... בלבוש סקסי במיוחד. רונה נראתה כמי שהופכת בן רגע לגיבורת הסצנה אליה היא נכנסת, מה שלא התחבר לי למה שסיפרה לי בשיחה יום קודם לכן: "מעולם לא היה לי חבר רציני ומעולם לא ידעתי איש".
על כוס תה סיפרתי לרונה כי מה שהופך דמות בקולנוע לגיבור הוא הצבת מטרה אותה ישיג ויהי מה. כדי לשמוע את תפיסותיה אודות התחום שבינה לבינו ביקשתי ממנה לתאר סצנות היכרות אחדות מתוך עשרות הדייטים שהיו לה עם בחורים אותם הכירה באוניברסיטה ובעבודה. רשמתי את דבריה. מניסיוני, החוויות שנשמרות במעמקי הזיכרון הם המניעים או המונעים את הישגינו ואמורים לשמש ככלים באימון. לאחר כמה סיפורים שנאמרו בצורה מדווחת הקשיתי על רונה, איך אישה מיוחדת כמוה לא מצאה בסביבה הטבעית שלה, באוניברסיטה ובין עורכי הדין והשופטים , בן-זוג כלבבה? היא אמרה "מניסיוני בדייטים הרבים - מה שגבר רוצה זה רק דבר אחד...". אני מתאר לעצמי שכולנו מבינים למה רונה התכוונה. עצרתי כאן ולקחתי את התפיסה הזאת - כדי להסביר לרונה את תפיסת האימון שלי: תנאי לביים את חייך כגיבור, הוא ההבנה כי אני יוצר את עולמי על ידי התפיסות שלי; איך שאני רואה את העולם כך אני מתנהג והתוצאה, המציאות, לא מאחרת להגיע, כמו נבואה שמגשימה את עצמה. המציאות שנוצרת מאוששת את התפיסה ו"הופכת למעגל התקיעות שלך". המשכתי: "ניקח את התפיסה שלך ש'מה שגבר רוצה זה רק דבר אחד': היזכרי באחת הסצנות בהן נפגשְתְ עם גבר; לדברייך מיד ראית בעיניו את החמדן. גם אם הוא היה אחד ממאה שלא חמד את גופך, את התחלת להגיב אליו, כתוצאה מהרגל האמונה הזה שלך, בשפת מילים ובשפת הגוף כאילו את דמות שהיא אובייקט שחומדים את גופו. "נחמדת", פאסיבית. ההתנהגות הזאת שלך בעצם עוררה בגבר את 'הדבר האחד', והרי לך מציאות שאת יוצרת, והופכת לתפיסה מקובעת.
רונה התכווצה במקומה ואמרה בשפה יבשה: "אני לא מתחברת לתיאוריה הזאת". שתקתי והיא הוסיפה: "איך אני יכולה לדעת האם באמת זאת הייתה המציאות שיצרתי מתוך תפיסותיי?" ואני עניתי: "האם הרגשת שאת הגיבורה של הסצנה הזאת?", "איך מרגיש גיבור?", שאלתי "האם הרגשת הצלחה כמו שאת מרגישה בעבודה שלך? האם חשת שאת נאמנה למטרה שלך, למצוא בן זוג? או שמא היית בהרגשה שאת אבודה?"
רונה הביטה בעצמה והיטיבה את בגדיה. היה ברור ש"נפל לה האסימון" היא סיפרה איך בתחילת דרכה כעורכת דין הייתה שותפה לגישור בין לקוח שלה ואשתו שהיו בתהליך גירושין ארוך ותקוע. לעיתים קרובות שמעה את הבעל מתלונן על אשתו הכעסנית ואולם כאשר פגשה את האישה מצאה אותה נעימה וחייכנית. בסצנה אחרת בה התיישבו בני הזוג זו מול זה היה לה קשה שלא להבחין איך התפיסה, החשש הגדול של הבעל מכך ש"הכעס של אשתו יצא" יצרה אצלו התנהגות לחוצה ולעיתים אפילו מתגרה אשר הוציאה מהאישה את תכונת הכעס הנידחת הזאת. כך מצאו שניהם את עצמם משתמשים בדפוסים הישנים שלהם ולא מסוגלים לוותר על הרגלי הכעס ולפרוץ דרך החוצה ממרוץ העכברים של כעס ואשמה. התרגשתי מהאומץ של רונה לקבל על עצמה את ההבנה. אמרתי לה שהקשב שלה הוא התכונה החשובה ביותר בידי הגיבור ההולך אל המטרה. המחמאה שלי לא הצליחה להשכיח מרוני את הדאגה שלה: "אבל איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה?" עניתי לה: "אותו מעגל של תפיסה שיוצרת התנהגות שיוצרת מציאות יכול להיות גם מעגל השינוי שלך. אם תביני ששינוי התפיסה שלך על ידי ערנות לטבע הפשוט שלך, תגלי בתוכך את האמונה שיש בעולם גבר כלבבך. אם תיפתחי לתשוקות הטבעיות שלך ותשתמשי בהן אולי תמצאי בתוכך את התפיסה שרצון למיניות יכול להיות דבר מקדם ביחסים – וזה ישפיע ויניע את ההתנהגות שלך לחיפוש אחרי מה שאת רוצה באמת להשיג מהסצנה ומהחיים – תוכלי ליצור משם את המציאות שבה את חפצה". רונה הייתה חסרת מנוחה. היא חידדה ואמרה: "לא ממש מתאימה לי הפלצנות הזאת של 'מודעות' ". "אני לא מדבר על מודעות בלבד. היא לא מספיקה, והיא יכולה להיות מתסכלת. האימון בינינו הוא אימון מעשי. נצטרך לגלות בתוך ההרגלים שלך איך לפעול באומץ". רונה לחשה: "זה קשה, סוף הדרך", ואני עניתי: "זאת חוויה ענקית".
לפגישה הבאה הופיעה רונה בלבוש מאופק אך נוכחותה החזקה לא נעלמה.
אבל על מה שקרה בפגישה הבאה – נדבר בפעם הבאה.

כל המאמרים



	מאמרים
	איך אני מביים את חיי איציק יצקן
	בשיחת ההיכרות הקצרה שקיימנו בטלפון התגלתה רוֹנָה (שם בדוי) כאשת שיחה מרתקת. היא השתמשה במשפטים מהוקצעים לתוכם מדדה מילים ספרותיות. רונה סיפרה על עצמה: היא בת 32, עורכת דין מצליחה, עצמאית וחרוצה, בת למשפחה מבוססת וקפדנית, אוהבת ספרות וקולנוע ו...מעוניינת להתאמן אצלי כדי למצוא בן-זוג לחיים. למחרת פתחתי את דלתי בפני בחורה מהממת: לא יכולתי להתעלם מהיופי הכובש שלה אותו חיזקה בעמידה זקופה, בחיוך לבבי ואיפור עדין ו"שווה" הממשיך את תווי פניה המיוחדים, וגם... בלבוש סקסי במיוחד. רונה נראתה כמי שהופכת בן רגע לגיבורת הסצנה אליה היא נכנסת, מה שלא התחבר לי למה שסיפרה לי בשיחה יום קודם לכן: "מעולם לא היה לי חבר רציני ומעולם לא ידעתי איש". על כוס תה סיפרתי לרונה כי מה שהופך דמות בקולנוע לגיבור הוא הצבת מטרה אותה ישיג ויהי מה. כדי לשמוע את תפיסותיה אודות התחום שבינה לבינו ביקשתי ממנה לתאר סצנות היכרות אחדות מתוך עשרות הדייטים שהיו לה עם בחורים אותם הכירה באוניברסיטה ובעבודה. רשמתי את דבריה. מניסיוני, החוויות שנשמרות במעמקי הזיכרון הם המניעים או המונעים את הישגינו ואמורים לשמש ככלים באימון. לאחר כמה סיפורים שנאמרו בצורה מדווחת הקשיתי על רונה, איך אישה מיוחדת כמוה לא מצאה בסביבה הטבעית שלה, באוניברסיטה ובין עורכי הדין והשופטים , בן-זוג כלבבה? היא אמרה "מניסיוני בדייטים הרבים - מה שגבר רוצה זה רק דבר אחד...". אני מתאר לעצמי שכולנו מבינים למה רונה התכוונה. עצרתי כאן ולקחתי את התפיסה הזאת - כדי להסביר לרונה את תפיסת האימון שלי: תנאי לביים את חייך כגיבור, הוא ההבנה כי אני יוצר את עולמי על ידי התפיסות שלי; איך שאני רואה את העולם כך אני מתנהג והתוצאה, המציאות, לא מאחרת להגיע, כמו נבואה שמגשימה את עצמה. המציאות שנוצרת מאוששת את התפיסה ו"הופכת למעגל התקיעות שלך". המשכתי: "ניקח את התפיסה שלך ש'מה שגבר רוצה זה רק דבר אחד': היזכרי באחת הסצנות בהן נפגשְתְ עם גבר; לדברייך מיד ראית בעיניו את החמדן. גם אם הוא היה אחד ממאה שלא חמד את גופך, את התחלת להגיב אליו, כתוצאה מהרגל האמונה הזה שלך, בשפת מילים ובשפת הגוף כאילו את דמות שהיא אובייקט שחומדים את גופו. "נחמדת", פאסיבית. ההתנהגות הזאת שלך בעצם עוררה בגבר את 'הדבר האחד', והרי לך מציאות שאת יוצרת, והופכת לתפיסה מקובעת. רונה התכווצה במקומה ואמרה בשפה יבשה: "אני לא מתחברת לתיאוריה הזאת". שתקתי והיא הוסיפה: "איך אני יכולה לדעת האם באמת זאת הייתה המציאות שיצרתי מתוך תפיסותיי?" ואני עניתי: "האם הרגשת שאת הגיבורה של הסצנה הזאת?", "איך מרגיש גיבור?", שאלתי "האם הרגשת הצלחה כמו שאת מרגישה בעבודה שלך? האם חשת שאת נאמנה למטרה שלך, למצוא בן זוג? או שמא היית בהרגשה שאת אבודה?" רונה הביטה בעצמה והיטיבה את בגדיה. היה ברור ש"נפל לה האסימון" היא סיפרה איך בתחילת דרכה כעורכת דין הייתה שותפה לגישור בין לקוח שלה ואשתו שהיו בתהליך גירושין ארוך ותקוע. לעיתים קרובות שמעה את הבעל מתלונן על אשתו הכעסנית ואולם כאשר פגשה את האישה מצאה אותה נעימה וחייכנית. בסצנה אחרת בה התיישבו בני הזוג זו מול זה היה לה קשה שלא להבחין איך התפיסה, החשש הגדול של הבעל מכך ש"הכעס של אשתו יצא" יצרה אצלו התנהגות לחוצה ולעיתים אפילו מתגרה אשר הוציאה מהאישה את תכונת הכעס הנידחת הזאת. כך מצאו שניהם את עצמם משתמשים בדפוסים הישנים שלהם ולא מסוגלים לוותר על הרגלי הכעס ולפרוץ דרך החוצה ממרוץ העכברים של כעס ואשמה. התרגשתי מהאומץ של רונה לקבל על עצמה את ההבנה. אמרתי לה שהקשב שלה הוא התכונה החשובה ביותר בידי הגיבור ההולך אל המטרה. המחמאה שלי לא הצליחה להשכיח מרוני את הדאגה שלה: "אבל איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה?" עניתי לה: "אותו מעגל של תפיסה שיוצרת התנהגות שיוצרת מציאות יכול להיות גם מעגל השינוי שלך. אם תביני ששינוי התפיסה שלך על ידי ערנות לטבע הפשוט שלך, תגלי בתוכך את האמונה שיש בעולם גבר כלבבך. אם תיפתחי לתשוקות הטבעיות שלך ותשתמשי בהן אולי תמצאי בתוכך את התפיסה שרצון למיניות יכול להיות דבר מקדם ביחסים – וזה ישפיע ויניע את ההתנהגות שלך לחיפוש אחרי מה שאת רוצה באמת להשיג מהסצנה ומהחיים – תוכלי ליצור משם את המציאות שבה את חפצה". רונה הייתה חסרת מנוחה. היא חידדה ואמרה: "לא ממש מתאימה לי הפלצנות הזאת של 'מודעות' ". "אני לא מדבר על מודעות בלבד. היא לא מספיקה, והיא יכולה להיות מתסכלת. האימון בינינו הוא אימון מעשי. נצטרך לגלות בתוך ההרגלים שלך איך לפעול באומץ". רונה לחשה: "זה קשה, סוף הדרך", ואני עניתי: "זאת חוויה ענקית". לפגישה הבאה הופיעה רונה בלבוש מאופק אך נוכחותה החזקה לא נעלמה. אבל על מה שקרה בפגישה הבאה – נדבר בפעם הבאה. כל המאמרים
איציק: 054-4712282 טלפקס 02-5617581 isaac@nativechoice.net